כאן ועכשיו
נתמקד במה שמתרחש ברגע הנוכחי. מה אנחנו מרגישים? אילו מחשבות עולות בנו? מה אנחנו חווים בגוף? העבר והעתיד חשובים, אך אנחנו פוגשים את החוויה שלנו בהווה.
לראות את השלם.
לפגוש את עצמנו ברגע הזה.
גשטאלט היא גישה פסיכולוגית המדגישה את החוויה האנושית השלמה ואת האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו, את האחרים ואת העולם. המילה הגרמנית Gestalt מתייחסת לצורה או למבנה שלם, שאינו מסתכם רק באוסף המרכיבים שלו.
בטיפול בגישת הגשטאלט, תשומת הלב מופנית לחוויה המתרחשת כאן ועכשיו: למחשבות, לרגשות, לתחושות הגוף, להתנהגות ולקשרים שלנו עם הסביבה. במקום להתמקד רק בהסברים על העבר, בודקים כיצד חוויות ודפוסים באים לידי ביטוי ברגע הנוכחי.
גישת הטיפול בגשטאלט פותחה בעיקר בידי פריץ פרלס, פסיכיאטר ופסיכותרפיסט, לורה פרלס, פסיכולוגית ופסיכותרפיסטית, ופול גודמן, סופר והוגה דעות. השלושה תרמו להתפתחותה של הגישה בשנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים.
הגישה צמחה מתוך רצון לפתח דרך טיפולית המדגישה מודעות, אחריות אישית, חוויה ישירה ומפגש אותנטי בין האדם לסביבתו. היא הושפעה, בין היתר, מפסיכולוגיית הגשטאלט, מהגישה ההומניסטית ומרעיונות פילוסופיים על חופש הבחירה והקיום האנושי.
מטרת הטיפול אינה להכתיב לאדם כיצד עליו לחיות, אלא לעזור לו לזהות את דפוסיו, להכיר בצרכיו ולפתח אפשרויות פעולה חדשות. באמצעות מודעות לחוויה הנוכחית, האדם יכול לבחון את בחירותיו וליצור קשר פתוח יותר עם עצמו ועם סביבתו.
מודעות. נוכחות. מפגש. בחירה.
גישת הגשטאלט מזמינה אותנו להתבונן בחוויה שלנו בסקרנות, במקום למהר לשפוט אותה או לשנות אותה. באמצעות תשומת לב לרגע הנוכחי, אפשר לזהות רגשות, צרכים ודפוסי התנהגות שלעתים פועלים באופן אוטומטי.
נתמקד במה שמתרחש ברגע הנוכחי. מה אנחנו מרגישים? אילו מחשבות עולות בנו? מה אנחנו חווים בגוף? העבר והעתיד חשובים, אך אנחנו פוגשים את החוויה שלנו בהווה.
נפתח תשומת לב למחשבות, לרגשות, לתחושות הגוף ולהתנהגות שלנו. במקום לפעול מיד מתוך הרגל, נלמד לזהות את המתרחש ולבחון כיצד הוא משפיע על הבחירות שלנו.
נבחן את החלק שלנו במצבים שבהם אנחנו נמצאים, בלי להתעלם מהשפעת הסביבה. המטרה היא לזהות מה נמצא בשליטתנו ולפתח יכולת לבחור כיצד להגיב במקום להישאר בדפוסים אוטומטיים.
נבחן כיצד אנחנו יוצרים קשר, מתקרבים, מתרחקים ומציבים גבולות. המודעות לאופן שבו אנחנו נמצאים בקשר יכולה לסייע ביצירת מפגשים כנים, ברורים ומכבדים יותר.
אחת הטכניקות המוכרות בגשטאלט היא כיסא ריק. בטכניקה זו האדם מתבקש לדמיין אדם אחר, או חלק מעולמו הפנימי, היושב מולו בכיסא ריק. הוא יכול לבטא מחשבות ורגשות שלא נאמרו, ולעתים לעבור בין הכיסאות כדי לבחון נקודות מבט שונות.
טכניקה נוספת היא התמקדות בתחושות הגוף ובאופן שבו הרגש מתבטא בהן. המטפל עשוי להזמין את האדם להאט, לתאר תחושה מסוימת ולשים לב למה שהיא מעוררת בו, מבלי למהר להסיק מסקנות.
אפשר להשתמש בעקרונות הגשטאלט גם בחיי היומיום: לעצור לפני תגובה, לשים לב למתח בגוף, לזהות רגש שעולה בשיחה ולבטא צורך באופן ישיר. אלה אינם תחליף לטיפול מקצועי, אלא דרכים לטפח מודעות לניסיון האישי.