בְּרֵאשִׁית. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵהַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל, וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשּׁוּם כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם (תהילים קי״א). שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל: לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם, הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּבָּ״ה הִיא, הוּא בְרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָיו. בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא. אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא דָּרְשֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח׳), וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ (ירמיה ב׳). וְאִם בָּאתָ לְפָרְשׁוֹ כִּפְשׁוּטוֹ, כָּךְ פָּרְשֵׁהוּ: בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר. וְלֹא בָא הַמִּקְרָא לְהוֹרוֹת סֵדֶר הַבְּרִיאָה, לוֹמַר שֶׁאֵלּוּ קָדְמוּ, שֶׁאִם בָּא לְהוֹרוֹת כָּךְ, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: בָּרִאשׁוֹנָה בָּרָא אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳. שֶׁאֵין לְךָ רֵאשִׁית בַּמִּקְרָא שֶׁאֵינוֹ דָבוּק לַתֵּבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִים, רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ, רֵאשִׁית דְּגָנְךָ. אַף כָּאן אַתָּה אוֹמֵר: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, כְּמוֹ בְּרֵאשִׁית בְּרֹא.

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ. תֹהוּ — לָשׁוֹן תָּמֵהַ וְשִׁמָּמוֹן, שֶׁאָדָם תָּמֵהַּ וּמִשְׁתּוֹמֵם עַל בֹּהוּ שֶׁבָּהּ.

וְחֹשֶׁךְ. עַל פְּנֵי תְהוֹם. וְחֹשֶׁךְ — עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת. כִּסֵּא הַכָּבוֹד עוֹמֵד בָּאֲוִיר, וּמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם בְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּבָּ״ה וּבְמַאֲמָרוֹ, כְּיוֹנָה הַמְרַחֶפֶת עַל הַקֵּן.

יְהִי אוֹר. אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּבָּ״ה בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. וְרָאוּ דּוֹרוֹת רִשׁוֹנִים שֶׁאֵינָם כְּדַאיִּים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, עָמַד וְגָנְזוֹ לָהֶם לֶעָתִיד לָבֹא.

וַיְהִי אוֹר. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָּתַב בְּרִיאַת הָאוֹר בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אֶלָּא וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, לִמֵּד שֶׁנִּבְרָא הָאוֹר מִתְּחִלָּה.

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב. רָאָהוּ שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ רְשָׁעִים, וְהִבְדִּילוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.

וַיַּבְדֵּל. אַף הִיא אֵינָהּ בְּרִיאָה, אֶלָּא הַבְדָּלָה, שֶׁהָיָה הָאוֹר וְהַחֹשֶׁךְ מְשַׁמְּשִׁין מְעֹרָבִין, וְהִבְדִּילָן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְהִתְקִין זֶה לְיוֹמוֹ וְזֶה לְלֵילוֹ.

וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם. לֹא אֲמַר שֶׁיִּקְרָא שֵׁם לָאוֹר, אֶלָּא שֶׁקָּרָא לַמִּדָּה הַמְאִירָה יוֹם.

וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה. אֵין לָנוּ לָדַעַת מַה הוּא לַיְלָה, אֶלָּא שֶׁקָּרָא לַמִּדָּה הַמְחֻשֶּׁכֶת לַיְלָה.

וַיְהִי עֶרֶב. מִכָּאן שֶׁהָיָה סֵדֶר בְּרִיאָה: בְּתְחִלָּה נִבְרָא הָאוֹר, וְאַחַר כָּךְ הַחֹשֶׁךְ.

יוֹם אֶחָד. לְפִי סֵדֶר לְשׁוֹן הַפָּרָשָׁה, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב יוֹם רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּשְׁאָר הַיָּמִים: שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי, רְבִיעִי. לָמָּה אָמַר אֶחָד? לְפִי שֶׁהָיָה הַקָּבָּ״ה יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים עַד יוֹם שֵׁנִי, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּרֵאשִׁית רַבָּה.